נאום טקס שני - במחנה ההשמדה בירקנאו (אשוויץ 2)

עומדים אנחנו כאן היום, יום שני, כ"ז באלול, תשע"א, 26.9.11, תלמידי ומורי תיכון בליך רמת גן, על אדמת פולין במחנה אושוויץ ברקנאו, שישים ושש שנה אחרי התופת הנוראה שעברה על בני עמנו - שישה מיליונים יהודים נרצחו. בימים האחרונים עברנו יחד מסע קשה טעון ברגשות. צעדנו יחדיו באדמת פולין הרוויה בדם אחינו ואחיותינו אשר עונו, הושפלו ונרצחו באכזריות אנשים ללא כל הבחנה רק בשל היותם יהודים. התוודענו לטירוף, לחוסר האנושיות המחריד של בני העם הגרמני "הנאור" ועוזריהם בני עמי אירופה. בצעדינו בגטאות ובמחנות ראינו את הגבורה היום יומית של הילדים, הנשים והגברים, ונחשפנו לחמלה האנושית, עזרה ההדדית, האהבה והאמונה שעטפו את אחינו בימים הקשים מנשוא. ואילו כאן במקום הנורא הזה, במחנה ההשמדה אושוויץ ברקנאו, נחנקו ונשרפו כ-1.2 מיליון יהודים. היה זה מפעל המוות המזוויע ביותר של הגרמנים אשר כאילו הכריזו מתוך הפסוק בספר תהילים, פרק פ"ג, פסוק ה', "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד". שישים ושש שנה חלפו מאז ועדיין הזוועה זועקת לשמים. שישים ושש שנה אחרי באנו לכאן תלמידים ותלמידות, מורים ומורות במדינת ישראל כעדים לשואה הנוראה ביותר. אנו ניצבים כאן, במחנה ההשמדה אושוויץ ברקנאו , מניפים את דגלנו, דגל ישראל ואומרים לעצמנו ולעולם כולו "עם ישראל חי". יהי זכרם ברוך של ששת מיליוני היהודים אשר נרצחו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי. יהי זכרם ברוך!