גמר ליגת העל במלחה

בלתי נתפס!!!
רק ככה אפשר לתאר את עונת הכדורסל שזה עתה הסתיימה. אם לפני חודשיים, היו אומרים לכולנו שנשחק בגמר, היינו מחייכים ואומרים בנימוס שיש גבול לכל דבר.
העונה התחילה במשחקי הבית המוקדם. היינו בינוניים מאד. לא שיחקנו מספיק טוב ודברים פשוט לא זרמו לנו. למרות הכל נשארנו ביחד. דיברנו, העצמנו, נלחמנו. רצינו להראות טוב יותר על המגרש וחיפשנו כל דרך שזה יקרה. התהליך הזה נתן לנו אנרגיות אדירות והוביל אותנו לחודשיים שאני מאחל לכל קבוצת ספורט באשר היא. חודשיים של מומנטום חיובי שכמו גל צונאמי סחף איתו את כל מה שבדרך. ההד בבית הספר היה חזק ביותר. הנהלה, מורים, תלמידים ומעודדים הצטרפו לנבחרת וליוו אותה הכי צמוד שאפשר. השחקנים נתנו כל טיפת אנרגיה אפשרית. הם עברו תהליך מקצועי ומנטאלי בלתי נשכח.
שלב שמינית הגמר החל בשידור ישיר נגד נהלל הבלתי מנוצחת. כבר שם ראינו את ניצני השינוי. ניצחנו במשחק נהדר בשידור ישיר ולאחר הפסד מינימלי בגומלין עלינו לרבע הגמר.
עברנו בשני נצחונות את עמק חרוד. נצחונות של אופי חזק ועצבי ברזל כי בשני המשחקים היינו בפיגור דו ספרתי.
בחצי הגמר שיחקנו נגד חיפה. בבית המוקדם הפסדנו להם פעמיים.
במשחק הראשון בחיפה ירדנו מנוצחים ב 9 נקודות הפרש. אני זוכר את הרגע הזה היטב. זה היה רגע מכונן. הסתכלנו אחד לשני בעיניים ואמרנו בשקט ובצניעות שאפשר לעשות את הבלתי יאמן בגומלין. הרגשנו שצמצמנו את ההפרש המקצועי בין שתי הנבחרות. האימונים באותו שבוע היו מדהימים, הרגשנו את זה באוויר והאמנו. לא הפסקנו להאמין. יש קסם ומסורת בבליך ואנחנו רק צריכים להיות הקוסמים שמפעילים את מטה הקסמים. את מה שקרה במשחק הגומלין בשידור ישיר לא ניתן להסביר במילים. המשחק הטוב ביותר של קבוצה בליגת העל השנה. 22 נקודות הפרש של לב ענק, אנרגיות לא מוסברות ואפס אגו!!! את היום הזה בבליך לא נשכח לעולם. שוב הסתכלנו אחד על השני ומלמלנו: אנחנו בגמר!!! מי היה מאמין. איזה קבוצות טובות הודחו כבר ואנחנו כאן שולחים מסר: לעולם לא לוותר. לעולם לא לתת לאף אחד אחר לומר לך שאתה לא מספיק טוב. אפשר להשיג כמעט כל דבר בחיים, רק להגיע עם האישיות הנכונה ולתרגם אותה הלכה למעשה על המגרש!!!
בגמר הפסדנו. ניסינו הכל, אבל כנראה שאי אפשר היה לעשות יותר. השארנו את הכל על המגרש. יותר מהכל!!!
אני רוצה להודות להנהלת בית הספר על התמיכה המדהימה. זהבית- שהיית מעורבת בצורה אדירה בחודשים הלחוצים הללו. פנינה- שנתת לנו את כל מה שהיה צריך ויותר. הילה, תמי, אילה, רותם, טל, דוד והסגנים שלכם- כמה עזרתם במהלך המשחקים, כמה נתתם מעצמכם בשידורים. איזו הערכה יש לי כלפיכם.
חג'בי התותח ולכל הצוות שלו- רב תודות של החסרתם מאיתנו כלום.
ניסים וצוות החנ"ג- אתם לא אמיתיים!!! לא קיים צוות שכזה!!! זכיתי בגדול!!!
מיכל אטלס- כמות התמונות והאנרגיות מדברות בעד עצמן. מדהים לעבוד בצורה כזאת.
עמית והקומץ העליון- נגמרו לי המילים!!! כל פעם כשחושבים שנשבר שיא אחד, מגיע שיא אחר ומאפיל עליו. אין בספורט בפרט ובחיים בכלל רמת מחויבות שכזאת!!! הארגון הזה שמאגד סביבו את כל בית הספר יוצא דופן באיכותו בקנה מידה ארצי!!! כשכולם הולכים לישון, אתם מכינים כל הלילה דגלים חדשים בשיא האהבה והיצירתיות. העונה הזאת העמידה אתכם במקום הגבוה ביותר של רף ההערכה. תודה לכם על הכל!!! כל משחק העליתם לי את הדופק. ממש התרגשתי מפועלכם ומעשייתכם!!!
אמיר ושמעון- מבחינתי מאמני העונה!!! להפוך פתיחת עונה בינונית להצלחה שכזאת, לא ילקח לעולם מובן מאליו. הרבה בזכותכם הגענו לגמר. בזכות אישיותכם ועבודתכם הקשה!!!
שחקנים מדהימים- וואו!!! כמה למדנו מהעונה הזאת. תזכרו את התהליך. תזכרו מה היה בו ותוציאו ממנו את הדברים הטובים שיעזרו לכם כצידה להמשך חייכם. תזכרו שלעולם לא מוותרים גם אם הסיכויים לא נוטים לזכותך. נתתם מעצמכם חודשים שלמים עד טיפת הזיעה האחרונה שלכם. הייתם מקסימים, צנועים וחבורה שהביחד שלה היה הכח האמיתי שלה. את העלייה לגמר ואת הזכרונות מהעונה הזאת ננצור ונצרוב בתוך נשמותינו. אני מאחל לכל אדם ולכל ספורטאי לעבור את אשר עברנו השנה!!!
תודה רבה לכם על המאמצים ועל המחויבות שלכם!!!
למדתי בחיי שכאשר אתה נותן את כל ליבך למשהו מסוים, יכולות להיות שתי תוצאות: או הרגשה עילאית שמתי מעט מרגישים, או לב שנשבר.
מודה בפניכם- בסיום הגמר, הלב פשוט נשבר.
בכל החודשים הללו, נתנו את הכל מבחינה מקצועית ונפשית. המתח הרב והלחצים שהיו מנת חלקנו, רק הגבירו את הרצון להצליח. העונה הזאת תזכר לעוד הרבה זמן. אני שומר בליבי מקום לכל אחד ואחד מכם, הלב שליווה אתכם בכל אימון ובכל משחק.
מעריך, מריע, מחבק אתכם חזק!!!
עוז.