בלבן שלמה

שלמה, בן אוגניה ואשר, נולד ביום י"ז בתשרי תש"ט (20.10.1948) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "ניצנים" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "בליך", במגמה הריאלית.
שלמה התחנך בביתו חינוך ציוני, כפי שידעו לתת לו הוריו, שהגיעו ארצה מקפריסין כמעפילים. הוא היה פעיל בחיי החברה בבית-הספר ושימש בתפקיד יושב-ראש מועצת-התלמידים.
הוא היה חבר בשבט "הירקון" של תנועת הצופים, היה מדריך ואחר-כך ראש-גדוד. עם חבריו לתנועה הצטרף, במסגרת הנח"ל, לקיבוץ בית-העמק.
הוא עבד ברפת ואהב את עבודתו ואת הטיפול היומיומי בבעלי-חיים. בזכות אהבתו לבעלי-חיים יצא שלמה לאוטרכט שבהולנד, כדי ללמוד רפואה וטרינרית.
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התחיל את שנת הלימודים הרביעית, לאחר שהוענק לו תואר "בוגר". באחת החופשות שבילה בארץ, השתלם בסמינר "רוטנברג" בחיפה, מטעם הסוכנות היהודית.
הוא היה פעיל בחיי החברה של המושבה הישראלית בהולנד, השתתף בפעולות הסברה ועיצוב דעת הקהל בכל הנוגע לבעיותיה של מדינת ישראל ואף נטל חלק בוויכוחים פומביים עם ערבים על בעיות המזרח-התיכון.
הוא היה צעיר טוב-לב ונעים הליכות. בצניעותו הרבה ובנכונותו לבוא לעזרת הזולת, קנה לעצמו ידידים רבים. הוא היה בעל רגשות עזים וחמים, שנתן להם ביטוי בצעירותו בכתיבת שירים.

שלמה גויס לצה"ל בסוף יולי 1966 ועשה את שירותו הצבאי בנח"ל. לאחר סיום הטירונות הצטרף, עם חבריו לגרעין, לקיבוץ בית-העמק. בצד עבודתו החקלאית השתתף באימוני חיל-הרגלים ובפעילות מבצעית.

בתחילת ספטמבר 1969 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר והוצב כלוחם חרמ"ש, ביחידת מילואים של חיל-השריון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה שלמה במקום לימודיו, באוטרכט שבהולנד.
הוא מיהר להתייצב בשגרירות-ישראל וביקש לשוב ארצה, אך נדחה.
כיוון שלא רצה להמתין בחוסר-מעש, יצא לפרנקפורט שבגרמניה והצליח לעלות על מטוס, שהביאו ארצה ביום ג' 9.10.1973. למחרת היום כבר לחם עם יחידתו בגזרה הצפונית בסיני.
ביום י"ט בתשרי תשל"ד )15.10.1973(, יצאה פלוגתו של שלמה לכיוון מעוז "בודפשט", שהדרך אליו הייתה חסומה על ידי יחידת קומנדו מצרי. תוך כדי תנועה נתכה על הכוח אש עזה של פצצות ופגזים.
באש זו נפגעו שלושה מהזחל"מים ובהם היו מפקד המחלקה, מפקד הכיתה וארבעה לוחמים, שנמנו על הכוח של שלמה. ברגעי הרפיון שהשתררו שמר שלמה על קור רוחו.
הוא נטל את הפיקוד על היחידה והחל לחלק פקודות לחבריו ההמומים. הוא הורה לחלץ את הנפגעים ואחר כך זחל, תחת אש עזה, אל הזחל"מ, הוציא ממנו את המרגמה והחל להמטיר פגזים על האויב.
כשאזלה התחמושת שהייתה ברשותו, שב שנית אל הזחל"מ, שהיה נתון להפגזה כבדה, הוציא את המקלע והמשיך להמטיר אש על האויב. תוך כדי ירי נפגע ונהרג.
יחידת הקומנדו המצרי, שהייתה עדיפה בכוחה, נשברה והתפזרה בזכות קור-רוחו ואומץ-לבו של שלמה. על מעשהו זה הוענק לו "עיטור העוז". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים ושני אחים.
לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

בני משפחתו מצאו באוסף השירים, שהשאיר אחריו, את הקטע הבא: "נפשי אכולה זוועות קרב / עוף שחקים נוקר גוויות גיבורים. / אך זה עתה, שאול, / מול קשתים שבעתיים נלחם / ועוד ניגר דם"
שמו הונצח בחוברת זיכרון, שבה רוכזו שיריו, מכתביו ודברים לזכרו.
 
תוכן דף זה לקוח מתוך ספר "יזכור"
היוצא לאור מטעם משרד הביטחון
 

שלמה בלבן